1. מונחת לפני בקשה לסילוק על הסף שהגישה המבקשת בטענת העדר סמכות עניינית. עניינה של התביעה העיקרית בדרישת השבת סך של 200,000 ש"ח ששולמו בגין חיוב בהיטל השבחה שהושת ע"י המבקשת בגין השבחה לכאורה של נכס שבחלקה 44 בגוש 4049 בכפר סירקין (להלן: "
הנכס").
2. בחודש פברואר 1979 אושרה תוכנית שד/969 שמטרתה הייתה הגדרת ייעודי הקרקע באזור חקלאי, אזור המגורים ואזורי המלאכה וכן הגדרת שימושים מותרים והגבלות בניה באזור זה. ביום 4.2.97 רכשו המשיב ורעייתו את הנכס מאת בעליו הקודם גב' מזאל שלומוביץ ז"ל. לאחר רכישת הנכס נשלח חיוב בהיטל השבחה בסך של 274,005 ש"ח. לטענת המשיב בכתב תביעתו החיוב הושת באופן שרירותי וללא קבלת החלטה מתאימה בהתאם לסעיף 12א לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965 (להלן: "
התוספת לחוק") בגרסתו עובר לתיקון מס' 48. עוד טוען כי נערכה לו שומת יתר.
3. ביום 17.7.07, בהתאם להסכמה בין הצדדים, העביר המשיב חוו"ד שמאי מטעמו (השמאי אלוני ז"ל) בה נטען כי שווי ההשבחה נמוך משנקבע והכל תוך שמירת טענות המשיב לגבי אי חוקיות הליך החיוב. לאחר מו"מ שהתנהל בין הצדדים, ביום 27.2.11 הגיש גזבר המועצה האזורית למשיב תחשיב לפיו החיוב עומד על סך של 251,664 ש"ח.
4. ביום 29.3.11 שילם המשיב תחת מחאה את החוב ומכאן תביעת ההשבה שלפני.
תמצית טענות הצדדים
5. לטענת המבקשת, המשיב יצר "מסלול עוקף" לתקיפת חיובו בהיטל השבחה חרף המסלול המותווה בתוספת לחוק. מועד מימוש הנכס קדם לתיקון מס' 48 לחוק אשר ביטל את סעיף 12א עליו נסמך המשיב. סעיף 14 לחוק עובר לתיקון קבע את מנגנון ההשגה על החיוב בהיטל השבחה להבדיל מתביעת השבה.
6. המשיב טוען מנגד כי במועד מימוש הנכס עמד בתוקפו סעיף 12א לתוספת לחוק אשר קבע כי וועדה מקומית במרחב תכנון מקומי שבו מועצה אזורית ובתחומה אגודות שיתופיות להתיישבות המבקשת לחייב בהיטל השבחה מאן דהוא מחויבת לקבל החלטה מתאימה בעניין וזו לא התקבלה בעניינו. חובת המבקשת לקבל החלטה פוזיטיבית בהתאם לסעיף 12א לחוק הינה דרישה מהותית אשר העדרה הינו פגם מהותי בהליך החיוב אשר מפקיע אותו מעיקרו. לטענת המשיב המבקשת הינה רשות מנהלית ומחויבת לעקרונות המשפט המנהלי ואל לה להסתמך על טענה פרוצדוראלית - אי נקיטת הליך התקיפה הנכון - כדי לחמוק מעשיית צדק והשבת כספים שנגבו שלא כדין. המשיב בהיותו ער להלכה ולדרישת המנגנון הקבוע בסעיף 14(ג) לתוספת טען, כי במקרה דנן שבו פעולת הרשות היא בלתי חוקית ונושאת בחובה פגם היורד לשורשו של ההליך, יש סמכות לביהמ"ש לדון ולהכריע בתביעת ההשבה, גם מקום בו התביעה לא הוגשה עפ"י המנגנון הנ"ל הקבוע בחוק.
7. בהמשך לתשובת המשיב אשר בחר לרכז את עילת ההשבה על הטענה בדר קיומו של פגם מהותי בהתנהלות המבקשת בכל הנוגע לחיובו בהיטל השבחה, נתבקשה האחרונה בהחלטתי מיום 22.10.12 להשלים בקשתה בהתייחס לנטען ע"י המשיב כי עסקינן במקרה חריג המקנה את הסמכות לביהמ"ש לדיון בעילת התביעה הנ"ל.
בטיעוני ההשלמה טענה המבקשת, כי הגם שהמשיב ביסס תביעתו בטענה לגביית היטל ההשבחה בחריגה מכללי מנהל תקין ובניגוד לדין כך שהגביה הינה למעשה בלתי חוקית, הרי על פי ההלכה גם בטענות כנ"ל יש לפעול על פי המתווה שבחוק, זאת הואיל והמחוקק בחר לייחד את ההליך לתקיפת החיוב בהיטל השבחה בפני הטריבונל שקבע.
לטענתה, לשונו של סעיף 14(ג) ברורה וחד משמעית, ועל פיה הזכות לערער על עצם חיוב בהיטל השבחה כוללת את עילות ההשגה בין אם הן מבוססות על טעות משפטית, שיקול דעת פגום או כללי מנהל בלתי תקינים. עוד הודגש כי המקרה דנן אינו נופל בגדר המקרים החריגים שבהם יפתח ביהמ"ש את שעריו בדרך שאינה קבועה עפ"י המתווה בחוק.
בין הנ"ל מנה ב"כ המבקשת מקרים בעלי חשיבות ציבורית עקרונית כמו המקרה שבו נעשתה גביה כפולה של מס, גביה אגב סחיטה, גזל, כפייה, תרמית, הונאה או גביה בחוסר סמכות או במקרה שבו נודע לנישום בדיעבד כי נפל פגם מהותי בגביית ההיטל.
8. לכתב השלמת הטיעונים הגיב המשיב וטען כי המבקשת מנסה לגמד את המחדל שבפעולתה ולהוציאו מגדר המעשים החמורים בגינם זכאי האזרח לקבל יומו בביהמ"ש. בהפנותו לפסיקה המתייחסת לחוקיות גביית המס הטעים כי גביית מס בלתי חוקי מהווה פגיעה חמורה בשלטון החוק, וככזו יש לראות בה עניין בעל חשיבות עקרונית וציבורית הנכנס לגדרי המקרים החריגים בהם יפעיל ביהמ"ש סמכותו.
דיון
9. המחלוקת בין הצדדים בתביעה העיקרית הינה הן לעצם החיוב בהיטל ההשבחה בהעדר קבלת החלטה מתאימה לטענת המשיב וכן טענה כי השומה נערכה ביתר. סעיף 14 לתוספת לחוק קובע מנגנון ערעור והשגה על חיובים בעניין היטל השבחה. עובר לתיקון בסעיף 14 נקבע כדלקמן:
"(א) הוצג לוח שומה, כאמור בסעיף 6, רשאי כל מי שמקרקעיו כלולים בלוח, להגיש שומה אחרת שהכין שמאי מקרקעין מטעמו תוך שנה מיום הצגת לוח השומה; הוכנה שומה עקב מימוש זכויות במקרקעין, רשאי החייב בהיטל להגיש שומה אחרת שהכין שמאי מקרקעין מטעמו, תוך 30 ימים מיום שהודעה לו השומה.
(ב) הסכימו הועדה המקומית ובעל המקרקעין לשומה, יותאם החיוב בהיטל לשומה שהוסכם עליה; לא הסכימו כאמור - יבחרו הועדה המקומית ובעל המקרקעין שמאי מקרקעין אחר (להלן - שמאי מכריע) ושומתו תהא מכרעת; השמאי המכריע יפסוק גם בדבר השתתפות בהוצאות שומתו.
(ג) על חיוב בהיטל ועל הכרעת שמאי מכריע כאמור בסעיף קטן (ב) ניתן לערער בנקודת משפטית בלבד, או בעילה שלא ניתנה לועדה המקומית או לבעל המקרקעין או לשמאים מטעמם הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם או להביא ראיות בפני השמאי המכריע; הערעור יוגש לבית משפט השלום שבאזור שיפוטו נמצאים המקרקעין, תוך 45 ימים מהיום שבו הודעה ההחלטה שעליה מערערים".
דהיינו, ניתן היה לערער על חיוב בהיטל השבחה בנקודה משפטית בלבד לבית משפט שלום, ודוק אין המדובר בתביעת השבה כי אם בהליך ערעורי. כיום, קובע סעיף 14 כדלקמן:
"(א) על שומה לפי סעיף 4 ניתן לערור לפני ועדת ערר לפיצויים ולהיטל השבחה, בתוך 45 ימים מיום שבו הובאה השומה לידיעת החייב; על לוח שומה לפי סעיף 5 ניתן לערור לפני ועדת ערר לפיצויים ולהיטל השבחה בתוך שנה ממועד הצגת לוח השומה; יושב ראש ועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה רשאי להאריך את התקופות האמורות מטעמים מיוחדים שיירשמו.